סירוב משרד הפנים לקצר את הליך ההתאזרחות לבעלה של אזרחית ישראלית

מאת: עו”ד עופר אקשטיין- מתמחה בנושאי זכויות אדם ומעמד בישראל.

משרד הפנים מסרב לקצר הליך התאזרחות שאמור להערך כ- 4.5 שנים בהתאם לנוהלי משרד הפנים או להעניק כעת אזרחות לבעלה של אזרחית ישראלית בטענה כי בני הזוג שהו שנתיים בחו”ל לאחר שהבעל שקיבל מספר חודשים קודם א’5 וקבע כי על בני הזוג להתחיל ההליך וכי לא נמצא מקום לקיצור ההליך.

במקרה זה עסקינן באזרח קולומביה שהגיעה לישראל באשרת תייר בשנת 1997 . ביום 23.12.99 התחיל האזרח הזר לעבוד בישראל וקיבל ויזת עבודה מטעם משרד החוץ עד ליום 25.8.05.

יצוין כי האזרח הזר הכיר את הישראלית באקראי במפגש חברים והם החלו לצאת יחד בחודש בשנת 2003 ולאחר תקופה קצרה הם עברו לגור יחד כבני זוג ידועים בציבור לכל דבר ועניין.

בחודש 6/04 נישאו בני הזוג בנישואים אזרחיים בקפריסין

ביום 12.12.05 נאלצו בלית ברירה בני הזוג לנסוע לספרד על מנת לסייע ולטפל באימה החולה של האזרחית הישראלית אשר עברה ניתוח וטיפולים רפואיים . בני הזוג נאלצו לנסוע לספרד מאחר והאם חיה שם לבדה ולא היה אף בן משפחה או אדם קרוב אחר שיכול היה לסייע לה לעבור את הניתוח ולצאת מהמשבר הנפשי אליו נקלעה. מרשיי חזרו לארץ מוקדם ככל שיכלו ביום 28.12.07.

ביום 28.12.07 חזרו מרשיי סופית לארץ ומייד ביום 31.12.07 התייצבו במשרד הפנים בת”א מאחר ועברו לגור בת”א .

במהלך הפגישה ביום 31.12.07 במשרד הפנים נאמר לבני הזוג כי תקופת ההליך ההתאזרחות לפני הנסיעה לספרד ועד לחזרה אינה נמנית כחלק מהליך ההתאזרחות וכי בגלל שנסעו לספרד עליהם להתחיל בהליך ההתאזרחות מהתחלה קרי- עוד 4.5 שנים לפחות . במשרד הפנים בקשו לתת לבעל מעמד של תייר ללא אשרת עבודה. אולם רק לאחר מאמצים והסברים רבים כי בני הזוג נשואים וחיים יחד משנת 2003 ולאחר שהובאו הוכחות רבות לקשר ביניהם קבל הבעל אך ורק אשרת תייר עם אישור עבודה ל- 6 חודשים.

ביום 24.6.08 קבל הבעל מעמד של תושב ארעי א’5 עד ליום 24.6.09 אשר הוארך לשנה נוספת עד ליום 24.6.10 ובמועד 24.6.10 הוארך המעמד לעוד שנה נוספת כך שלפי מדיניות משרד הח”מ הליך ההאזרחות שאמור לקחת כ- 4.5 שנים בחודש יוני 2012 .כן יצוין כי בשנת 2008 נולד לבני הזוג בן.

אשר על כן פנו בני הזוג למשרד ב”כ דלעיל אשר פנה למשרד הפנים במכתב כי בני זוג נשואים באושר מיום 11.6.04 וחיים יחד כידועים בציבור עוד מיולי 2003 ומעולם לא נפרדו ו כי מייד לאחר מועד הנישואין פנו בני הזוג בחודש יוני 2004 למשרד הפנים והגישו בקשה להסדרת מעמד מרשי אולם הבעל קבל אשרת עבודה לשישה חודשים עד לחודש 12/04 ומעמד של תושב ארעי רק ביום 6.3.05 ולא לאחר שנה כדין.

במכתב עוד צוין כי בני הזוג היו בספרד כשנתיים מיום 12.12.05 ועד ליום 28.12.07 על מנת לסייע לאימה החולה של מרשי ומאז שחזרו בחודש 12/07 הם חיים בארץ ומגדלים את בנם כמשפחה ישראלית לכל דבר ומרכז החיים שלהם נותר בישראל וחיים ברציפות בישראל יותר משנתיים וחצי. לפיכך בני הזוג עומדים בכל תנאי האזרחות לפי סע’ 7 לחוק האזרחות ובהתאם לפרק ז’- סיום הליך התאזרחות לנוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג הנשוי לאזרח ישראלי: ” היה והבקשה עומדת בכל תנאי האזרחות כולל שהייה בישראל 3 שנים מתוך 4 שנים ומתוכם שנתיים אחרונות ברציפות . לאחר דיון בוועדה הלשכתית, רשאי מנהל הלשכה לאשר סיום ההליך המדורג .

כמו כן במכתב צוין כי בבג”ץ 338/99 פריאל עבאס בצה ו- 22 אח’ נ’ שר הפנים :
פתרון זה, כפי שהציגו העותרים, יש בו כדי לסייע להם ואף עשוי להביא לכך שמרביתם יסיימו את תקופת המבחן ויקבלו אזרחות ישראלית תוך זמן קצר מאוד. בנוסף, כפי שצוין, נוהל 1999 העניק למנהל מינהל האוכלוסין סמכות לקצר כל פרק זמן הקבוע בנוהל אם הוצגו לפניו טעמים ונסיבות מיוחדות. כפי שציין המשיב בתשובתו, אם מסתבר במקרים פרטניים כי קיימות נסיבות מיוחדות, מקוצרים ומקוזזים פרקי זמן שונים. אנו מציעים כי מנהל מינהל האוכלוסין יבחן את המקרים שהובאו בעתירה זו, תוך בדיקה פרטנית האם פרקי הזמן הממושכים שממתינים העותרים יש בהם, בין יתר נסיבות העניין, כדי להוות נסיבות מיוחדות המצדיקות קיזוז וקיצור כאמור. בכלל זה, על המשיב להתחשב בכך שהשינוי במדיניות במסגרת נוהל 1999 נועד להקל על בני זוג זרים ונמצא מכביד. המבקשים שלפנינו לא זכו ליהנות מההקלות בשל השתלשלות העניינים כפי שתוארה בפירוט בתשובת המדינה. גם אם הם לא הקפידו לשוב ולחדש את פנייתם במועד המדויק שהיה עליהם לעשות כן, הרי אם לא נמצא בבקשותיהם כל דופי, מן הראוי להתחשב במשך הזמן שבקשותיהם תלויות ועומדות עוד מהתקופה בה טרם התקבלה המדיניות המקלה.

וכן בבג”ץ 3648/97 סטמקה נ’ משרד הפנים נקבע כי: הושמו גבולות וסייגים גם סביב לשיקול דעתו של שר הפנים לפי חוק האזרחות. אחד מסייגים אלה נקבע בסעיף 7 לחוק האזרחות, ובו הביע המחוקק רצונו כי ניתן להקל עם בני-זוג של אזרחים ישראלים שעה שמבקשים הם לזכות באזרחות ישראל. המחוקק אמר את דברו, ושר הפנים אסור לו שיתעלם מהנחיית החוק. . . מדיניות קשיחה כי תיקבע ולפיה לא יזכה בן-זוג לאזרחות ישראל אלא-אם ימלא אחרי כל התנאים הקבועים בסעיף 5 (א) לחוק, נתקשה לקבלה כמדיניות שנקבעה בסמכות וכחוק.” (עניין סטמקה, עמ` 791-792 לפסק הדין) ]הדגשות של הח”מ[.

תשובת משרד הפנים למכתב ב”כ בני הזוג הייתה כי ” ” הזוג שהה שנתיים בחו”ל לאחר שקיבל מספר חודשים קודם א’5 . לכן על הוחלט תחילת ההליך מחדש לאחר חזרתם ארצה. לא מצאנו מקום לקיצור ההליך.

לאור האמור בתשובת משרד הפנים הוגש ערעור על ההחלטה על ידי ב”כ של בני הזוג בו נתבקש כי מנהל האוכלוסין יבחן שוב, כי באם אין בנסיעתם לספרד של מרשיי לשנתיים בשל מחלתה הקשה של אמא של האזרחית בכדי להוות טעם מיוחד לקיצור ההליך וזאת במיוחד לאור היותו של הבעל עובד מסור ומצטיין שנמנע ממנו קידום,תושב שומר חוק מאז שנת 99 בארץ ומתאזרח למופת ובעל מסור לאזרחית ישראלית ואב לדוגמא לאזרח ישראלי.

כאמור בערעור צוין כי בני הזוג מיום נישואיהם ב- 11.6.04 ועד שנסעו לספרד ביום 12.12.05 היו כבר כשנה וחצי בהליך התאזרחות, בני הזוג חזרו לארץ ביום 28.12.07 ומאז ועד היום הבעל נמצא כבר יותר משנתיים וחצי בהליך ההתאזרחות במעמד זמני ומתקשה למצוא יציבות ולהתקדם בעבודה במעמד זמני ומתקשה לקבל אשרה כדי לבקר את משפחתו בחו”ל.

עוד צוין בערעור כי הבעל עובד בתחזוקה של בניין פרטי מאחר ויש לו מעמד זמני מתקשה להתקדם בעבודה ולמצוא יציבות מקצועית, שכן מעסיקיו חוששים לתת בו אימון ולסמוך עליו בשל מעמדו הזמני מאחר וקיים חשש כי לא יקבל אזרחות וייאלץ לעזוב את הארץ וכי הבעל לא יכול להגיש מועמדות לתפקידים מסוימים בחברה בה הוא עובד מאחר ואינו אזרח.

כמו כן נאמר כי הפרוצדורה הרבה הכרוכה בהוצאת ויזה גורמת קשיים לבעל ולבני הזוג ביציאה מהארץ לכל מטרה וגורמת לקשיים לבקר בני משפחה בחו”ל. ופוגעת באיכות חייהם , אין באפשרותם לנסוע לחו”ל באופן ספונטני ולבקר קרובי משפחה וחברים מאחר והדבר כרוך בהוצאת ויזות ובאישורים רבים.

עוד הוסף כי בני הזוג עומדים בהצלחה בכל הדרישות לקבלת אזרחות ולקיצור ההליך ההתאזרחות בהתאם לשיקול דעת שר הפנים לרבות הדרישה לשהות בארץ של 3 שנים מתוך 4 אחרונות במסגרת נוהל התאזרחות מתוכן שנתיים אחרונות ברציפות וכי מרכז החיים של בני הזוג הוא ישראל מאז שנת 99 בו החל מרשי לעבוד בישראל ובכל מקרה מאז מועד הנישואים ביום 11.6.04 ועד היום חלפו למעלה מ- 6 שנים ולכן קיימים במקרה זה טעמים לקיצור הליך ההתאזרחות בנסיבות העניין כמו כן הבעל הינו תושב שומר חוק אשר עובד כמנהל תחזוקה ותורם למשק ולכלכלה ואשר מנהליו סומכים עליו ומדובר בעובד יסודי ומסור אשר ממלא תפקידו על הצד הטוב ביותר.

לפיכך בקש ב”כ בני הזוג ממשרד הפנים לשקול בחיוב את קיצור של הליך האזרחות לפחות בשנה ואף מתן אזרחות למרשי בתום שנת 2010 מאחר ואין זה סביר וצודק בנסיבות העניין להמשיך את הליך ההתאזרחות בעוד שנתיים נוספות ולפגוע שלא לצורך במרשיי רק בגלל שמרשי נאלץ לשהות בספרד שלא מרצונו במשך שנתיים בשל מחלת אימה של אשתו ולבסוף הסכים משרד הפנים ליתן לבעל אזרחות ישראלית.